כרטיסי דמויות: איך בונים דמויות עם עומק

קוראים יסלחו לרומן על הרבה, אבל כמעט אף פעם לא על דמות שהם לא מאמינים בה. דמות אמינה פועלת מסיבות שאפשר לעקוב אחריהן, גם כשאנחנו לא מסכימים איתה. היא מפתיעה אותנו בלי להיראות אקראית, והיא משתנה כי הסיפור מכריח אותה.

כרטיס דמות, שנקרא לפעמים גם גיליון דמות או ערך ב־Story Bible, הוא המקום שבו בונים את האדם הזה. תבניות רבות ברשת הן שאלונים ארוכים על גובה, צבע שיער ומזל אסטרולוגי. אין בזה רע, אבל זה לא יוצר עומק. העומק בא מהשאלה מה מניע את הדמות ומה עוצר אותה.

בשביל מה יש כרטיס דמות

לכרטיס שני תפקידים. לפני הכתיבה הוא עוזר להכיר דמות מספיק טוב כדי לחזות איך היא תגיב בכל סצנה. תוך כדי הכתיבה הוא משמש מקור עיון שמונע סתירות: צבע עיניים, גיל, אחים, צלקות, הדרך שבה מישהו מדבר.

סדר השאלות חשוב. פרטים חיצוניים אפשר להוסיף בכל שלב. השאלות הפנימיות קובעות אילו סצנות בכלל תכתבו, ולכן הן באות ראשונות.

מה צריך להיכנס

רצון, פצע וצורך

שלושת הרעיונות האלה נמצאים בלב כל כרטיס דמות. יחד הם מייצרים את קשת הדמות: השינוי הפנימי מהעמוד הראשון עד האחרון.

• הרצון הוא מה שהדמות רודפת אחריו במודע: לתפוס את הרוצח, להציל את החברה, להחזיר אחות מנוכרת. הוא מניע את העלילה החיצונית.
• הפצע הוא פגיעה ישנה שהדמות בנתה סביבה הגנות. לעיתים קרובות הוא מוליד אמונה שגויה, שנקראת לפעמים השקר, על עצמה או על העולם, למשל: כל מי שסומכים עליו בסוף עוזב.
• הצורך הוא מה שהדמות באמת צריכה, בדרך כלל בלי לדעת זאת. לעיתים קרובות הוא הולך נגד הרצון או נגד השקר.

לא כל דמות חייבת להשתנות. יש רומנים חזקים עם דמות יציבה שמשנה את העולם סביבה, ויש כאלה עם דמות שלא מצליחה להתגבר על הפצע. גם אז הכרטיס עוזר: הוא מראה איזה שינוי אתם מונעים, ולמה.

למצוא את הקול של הדמות

דמות עם עומק לא נשמעת כמו אף אחד אחר. זה ניכר פחות בגחמות רועשות ויותר בדברים קטנים: אורך המשפט, אוצר המילים, מה נאמר בקול ומה נשאר לא נאמר. מנתחת מתארת פציעה אחרת מילד; דמות מקריית שמונה מקללת אחרת מדמות מצפון תל אביב, ועולה חדשה מרוסיה בונה משפט אחרת מסבתא שנולדה בבגדד.

לעברית יש כאן כלים משלה: המרחק בין הלשון הכתובה ללשון הדיבור, סלנג צבאי, מילים בערבית או ביידיש שנכנסו לדיבור, ואפילו השאלה אם דמות אומרת „אני יודעת” או „יודעת”. רשמו בכרטיס כמה ביטויים אופייניים, וגם מילים שהדמות לעולם לא תשתמש בהן. מבחן אמין: כסו את ציוני הדובר בשיחה. אם עדיין אפשר לדעת מי מדבר, לדמויות שלכם יש קול משלהן.

קשרים ויריבים

דמויות נחשפות במגע עם אחרות. לכל קשר חשוב רשמו מה מחבר בין השתיים ומה עומד ביניהן. דמויות המשנה הפוריות ביותר מגלמות את הצורך של הדמות הראשית, או מאשרות את השקר שלה.

גם ליריב מגיע כרטיס מלא. יריב עם רצון מובן ועם פצע משלו מאיים יותר מנבל סטנדרטי, כי אנחנו רואים למה הוא לא יוותר. איך הקונפליקטים האלה מתחברים למבנה שעובד, תמצאו במהי עלילה?

להשתמש בכרטיס תוך כדי כתיבה

כרטיס איננו טופס שממלאים פעם אחת ומתייקים. הוא מצדיק את עצמו בזמן הכתיבה והשכתוב:

• לפני סצנה: מה הדמות רוצה כאן, ואיך הסצנה לוחצת על הפצע?
• בנקודות החלטה: האם הדמות הזאת באמת הייתה עושה את זה, או שהיא עושה את זה כי העלילה צריכה?
• בשכתוב: האם מראה, גיל וסיפור רקע תואמים בכל הפרקים?
• אחרי הטיוטה: עדכנו את הכרטיס. דמויות משתנות תוך כדי כתיבה, והכרטיס צריך להראות מי הן נעשו.

טעויות נפוצות

• הכרטיס כקורות חיים. עמודים של ביוגרפיה עם ציוני בגרות וסרטים אהובים מרגישים פרודוקטיביים, אבל כמעט אף פעם לא מולידים סצנה. על כל פריט שאלו אם הוא יכול לעורר פעולה.
• הדמות המושלמת. לגיבור בלי חולשה אין על מה להתגבר. הפצע והשקר אינם פגמים בתכנון שלכם; הם המנוע שלו.
• סיפור רקע בפרק הראשון. מה שחי בכרטיס לא שייך לעמודים הראשונים. הפצע מכה חזק יותר כשהוא מתגלה קודם בהתנהגות ומוסבר רק אחר כך.
• כולם נשמעים אותו דבר. אם כל הדמויות משתמשות באותם ביטויים כמו המספר, סעיף הקול בכרטיסים שלכם ריק.
• יריב בלי כרטיס. נבל שרע רק כי העלילה דורשת מחליש גם את הדמות הראשית, כי הגיבור נמדד מול היריב.

שאלות נפוצות

כמה מפורט צריך להיות כרטיס דמות?

מפורט כמה שמועיל לכם. דמויות ראשיות מרוויחות מכרטיס יסודי שמכסה רצון, פצע, צורך, קול וקשרים; לדמויות משנה מספיקות לא פעם כמה שורות.

לכתוב כרטיסים לפני הטיוטה הראשונה או אחריה?

שתי הדרכים עובדות. מתכננים כותבים אותם בדרך כלל קודם. מי שכותבים מהבטן ממלאים אותם לא פעם במהלך הטיוטה או אחריה, ומשתמשים בהם בשכתוב.

מה ההבדל בין הרצון של דמות לבין הצורך שלה?

הרצון הוא מה שהדמות רודפת אחריו במודע. הצורך הוא מה שהיא באמת צריכה, לעיתים קרובות בלי לדעת זאת. המתח בין השניים מניע את קשת הדמות.